<h1>סמ"ק סימן קנ"ה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
וארכה של ספר תורה (ב"ב דף י"ד וע"ש בפרש"י) ששה טפחים וכן הקיפו ושיעור הגליון מלמטה טפח ומלמעלה שלשה אצבעות, בין דף לדף שתי אצבעות, בין שטה לשטה כמלא שטה, בין פסוק לפסוק כמלא תיבה קטנה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, בין אות לאות כמלא חוט השערה, ולא יכתוב שלשה אותיות מתיבה גדולה חוץ לדף (ש"ע יכול לכתוב חצי התיבה חוץ לדף אף אם התיבה בת עשר אותיות) ותיבה של שתי אותיות לא יכתוב חוץ לדף, ויש מפרשים אפילו מתיבה גדולה אם השתי אותיות נכרות להיות תיבה בפני עצמה אין כותבין אותם חוץ לדף ומן השם לא יכתוב אפילו אות אחת חוץ לדף, ובסוף הספר (הקומץ דף ל') אפילו פסוק אחד בדף אחד שפיר דמי, והבא לגמור ספר תורה לא יגמור אותו באמצע הדף כדרך שגומרין בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף לעיני כל ישראל באמצע שיטה דוק', ובין חומש לחומ' (ב"ב דף י"ג) צריך להניח ארבעה שיטין חלק אפילו כשמסיי' בסוף העמוד, ועושה לה שני עמודים (ב"ב דף י"ד) וגולל לאמצעיתו, וצריך לשייר במקום התפר (סופרים פ"ב דף מ"ג ירושלמי דמגילה ע"ח ועיין בס' התרומה) כדי שלא יקרע, ואין תופרין במקום הכתב אלא מבחוץ ונראה דקאי איריע' שנקרעה בשתי שיטין (ש"ע סימן רע"ה לא חילק) דאמרי' יתפור, וע"ז אומר שלא יתחוב המחט במקום הכתב.
לכתוב ספרי תורה, דכתיב (דברים ל"א) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ואפי' הניחו לו אבותיו ס"ת חייב לכתוב ס"ת א' לעצמו ואם לקח ס"ת מן השוק דומה כאילו גזל מצוה מן השוק, אבל אם הגיה (הקומץ דף ל') בו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו כולו.
